נהר הירדן הדרומי
עתידו של אגן נהר הירדן, אזור בעל עושר טבעי ותרבותי יחיד מסוגו, מאוים בצל הטיית מים מוגזמת וזיהום מופרז – מתייחסים אליו כאל החצר האחורית של כלל האזור
הטיה של 96 אחוזים מהמים המתוקים של נהר הירדן, נוסף על הזרמת כמויות גדולות של מי שפכים לא-מטופלים, מאיימת לגרום לירדן הדרומי נזק בלתי הפיך. ישראל, ירדן וסוריה היטו מים במעלה הזרם בשטחיהן לשימושים ביתיים וחקלאיים, והותירו מעט מאוד מים מתוקים יקרי ערך לנהר ולמערכת האקולוגית שלו, שבעבר הייתה מערכת משגשגת.
רקע
נהר הירדן היה מאז ומתמיד מקום מפגש ומעבר לצמחים, לבעלי חיים ולחברות אנושיות. את הדוגמה החזותית המוחשית ביותר למסורת ההיסטורית של מעברי הנהר ניתן לראות בנקודה הנקראת "גשר הישנה", בה שלושה גשרים חוצים את הנהר: גשר רומי בן אלפיים שנה, גשר רכבת עות'מאני עתיק וגשר חדש יותר שהוקם על ידי שלטונות המנדט הבריטי.
עדויות ארכיאולוגיות משתי גדות הנהר, מערים כמו בית שאן (ישראל), פלה (Pella) ואום קאיס (ירדן), מצביעות על קשרי מסחר ותרבות בין ערים גדולות בבקעת הירדן. התפתחויות מקבילות לאורך מספר תקופות היסטוריות – סוגים דומים של כלי חרס, פסיפסים וכלי ברזל – מצביעות על כך שבערים ברחבי הבקעה הייתה אוכלוסייה דומה מנקודת מבט אנתרופולוגית.
ערכו הסמלי הרב של נהר הירדן וחשיבותו עבור שלוש מהדתות הגדולות בעולם הם ללא ספק האטרקציה הגדולה ביותר לתיירים. נהר הירדן מוזכר בחלק מסיפורי התנ"ך. בספר בראשית פרק י"ג, פסוק י' מסופר על יופיה של בקעת הירדן: "וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה-[…] כְּגַן-יְהוָה". משה רבנו, הנחשב לנביא בשלוש הדתות החשובות בעולם, לא הורשה להיכנס לארץ המובטחת, ולכן השקיף על בקעת הירדן ממרומי הר נבו.
הנהר גם קשור באופן הדוק לחייו של ישו, שעל פי המסורת הוטבל במימיו. אף כי אתר ההטבלה המדויק של ישו שנוי במחלוקת, מאות אלפי תיירים נוהרים מדי שנה לאתרים בשתי גדות הירדן, כדי להיות קרובים לאתר המקורי. נוסף על כך, רבים מבני לווייתו של הנביא מוחמד קבורים בקרבת גדות הירדן, ועל כן אלו אתרים חשובים גם למוסלמים מכל העולם.
בקעת הירדן היא גם מערכת אקולוגית שופעת אגנים ירוקים – הלב הביולוגי של האזור כולו. נוסף על החי והצומח על פני האדמה, הבקעה היא גם אחת מהצמתים החשובים בעולם לציפורים נודדות. 500 מיליון ציפורים עוברות כאן בכל אביב ובכל סתיו, וזהו מוקד משיכה לצַפָּרים מכל העולם. הבקעה היא גם חלק מהשבר הסורי-אפריקני, שיש לו חשיבות כלל-עולמית מכיוון שהוא כולל את המקום הנמוך ביותר בעולם ושפע של תצורות גיאופיזיות ייחודיות.
למרבה הצער, בחמישים השנים האחרונות חלה ירידה בזרימת מי הירדן – מהיקף של יותר 1.3 מיליארד מ"ק בשנה לפחות מ-30 מיליון מ"ק. ישראל, ירדן וסוריה – כל אחת מהן שואבת מים נקיים ככל יכולתה. למרבה האירוניה, השפכים הם ששומרים כיום על חיוניותו של זרם הנהר. מכיוון שחלק גדול מהנהר הוא שטח צבאי סגור והציבור מנוע מכניסה אליו, רוב האנשים פשוט אינם יודעים שהנהר מתייבש.
החזון המשותף וההתקדמות עד כה
לאחר שנים של לחץ ציבורי למען שיקום הנהר מצד אקופיס וגופים נוספים, ממשלות ורשויות מקומיות נוקטות כיום צעדים ראשונים כדי למנוע הזרמה או דליפה של שפכים לנהר. מפעלים חדשים לטיפול וטיהור שפכים הוקמו בירדן, בישראל וברשות הפלסטינית, רבים מהם בסיוע פיננסי של הקהילה הבינלאומית. בשנת 2013 הוזרמו לנהר מים נקיים לראשונה מזה 49 שנים: רשות המים הישראלית הקצתה תשעה מיליון מ"ק והתחייבה להזרים 30 מיליון מ"ק בכל שנה בעתיד הקרוב. צעדים אלה יוצרים תקדים חשוב להקצאות עתידיות, אבל כמות זו רחוקה מ-400 מיליון מ"ק הנחוצים לשיקום אקולוגי של הנהר ולהפקת מרב התועלת הכלכלית.
בשנת 2015 פרסמנו את תוכנית האב האזורית הראשונה אי פעם של ארגונים אזרחיים לפיתוח בר-קיימא של בקעת הירדן. תוכנית זו מציבה לצד החזון שלנו לגבי בקעת הירדן גם המלצות מדיניות מבוססות מבחינה מדעית ובעלות היתכנות כלכלית. בעזרת תמיכתן של ממשלות יכולה תוכנית אב זו של ארגוני החברה האזרחית להפוך לתוכנית לתחיית הנהר.
מידע נוסף
מפות:
* מפות אלו הופקו בידי אקופיס. ניתן להשתמש בהם בכפוף לקרדיט מלא
וליידוע מקדים מולנו במייל על השימוש בהם