מצילים את ים המלח
הצטרפו אלינו בדרישה לפעולה דחופה ממנהיגי האזור
דחוף
ים המלח גווע
ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם, ממשיך להתייבש בשיעור של יותר ממטר אחד מדי שנה.
אזור ים המלח ידוע בכל העולם בשל ערכו הייחודי הגיאולוגי, הביולוגי והתרבותי. מי ים המלח עשירים במגוון רחב של מינרלים והם מפורסמים בסגולות הטיפוליות שלהם. האגנים הירוקים סביב ים המלח בורכו בצמחים ובבעלי חיים מיוחדים במינם.
ואולם ים המלח מתייבש בקצב מעורר דאגה
למה זה קורה?
הסיבה העיקרית להתייבשות המהירה של ים המלח היא הטיית מים מתוקים (מחציתה על ידי ישראל ומחציתה על ידי סוריה וירדן) מהירדן הדרומי ומיובלים שונים, שהיוו את עורק החיים הטבעי של ים המלח.
הפעילות של מפעלי ים המלח הישראליים וחברת האשלג הירדנית Arab Potash Company להפקת מינרלים בדרום ים המלח תורמת גם היא באופן ניכר להתייבשותו. זאת בשל בריכות האידוי, שאחראיות ל-40-30 אחוזים מדלדול מי ים המלח.
ים המלח איבד יתר משליש משטחו משנת 1960 עד היום, וגובה פני הים צנח ביותר מ-37 מטרים. הוא ממשיך לרדת ביותר ממטר אחד בכל שנה וגורם להיווצרות בולענים בשל שקיעת הקרקע, ולנזקים בלתי הפיכים אחרים
עדיין יש תקווה - חייבים להפעיל לחץ ציבורי על המנהיגים עכשיו
אנחנו דורשים פעולות דחופות ב3 תחומים עיקריים
הכרזה כאתר מורשת
עולמי של אונסק"ו
אגן ים המלח חייב להיות מוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הכרזה כי ים המלח הוא אתר מורשת עולמית לא רק תחייב את ממשלות ישראל וירדן לשנות דפוסי פעולה נוכחיים שאינם בני קיימא. הדבר יחייב גם שההכרזה בפועל תקדם שיתוף פעולה אזורי של ישראלים, ירדנים ופלסטינים יחדיו, אשר חיים סביב אגן ים המלח.
תכנית שיקום
אזורית
תוכנית שיקום אזורית נחוצה כדי להחליף את המים המוסטים כיום מנהר הירדן. אנחנו באקופיס מאמינים כי נדרשת כאן חשיבה מחוץ לקופסה, לרבות המשך מחקר באשר לשימוש במי שפכים מטופלים ובמים מלוחים כדרך לסייע בייצוב ים המלח.
מחויבות פומבית של
ממשלות האזור
בצד הישראלי דנים בתקופה זו בתנאי חידוש הזיכיון להפקת מינרלים בים לאחר שנת 2030. זוהי הזדמנות לממשלת ישראל, בהובלת השר או השרה להגנת הסביבה, להכריז כי כל חברה שתקבל זיכיון חדש להפקת מינרלים מים המלח תהיה מחויבת לאמון הציבור.
