This blog post was submitted by Yuval Ziv, Intern at FoEME-Tel Aviv
This blog post describes a tour made by Emek Shaveh in the area of Silwan, a Palestinian neighborhood in East Jerusalem. The tour elaborates questions about the connections between archeology in the area and the effort made by the right wing political association “Elad” to use archeology as a political tool to promote the political struggle, which tries to set facts on the ground by expanding settlements in East Jerusalem. The archeological activity in the area is supported by the state which cooperates with “Elad” in what seems to be very problematic ties between official bodies of the state (such as the Israel Antiquities Authority) and the right wing political association.
This post was contributed by Yuval Ziv, FoEME Intern in Tel Aviv and M.Sc Student of Integrated Natural Resource Management at Humboldt University in Berlin, Germany.
סילוואן היא שכונה ערבית במורדות הר-ציון לכיוון נחל קדרון הנשפך לים המלח. שכונה זו היא אחת מהשכונות הערביות הגדולות במזרח ירושלים, בה חיים למעלה מ-40,000 תושבים. ב-12 לחודש מאי 2011 ערכנו- צוות עובדי ידידי כדור הארץ- המזרח התיכון, סיור במקום שהועבר על ידי עמותת “עמק שווה”.
הסיור בא על רקע כניסת ידידי כדור הארץ- המזרח התיכון לאחרונה לפעילות עם קהילות במזרח ירושלים, במערב ירושלים ובאבו דיס, במסגרת הפרויקט מים ושכנות טובה- „Good Water Neighbors”. כחלק מפעילות זו נוצרות שותפויות עם בתי ספר באזור, בניינים שונים של בתי הספר והקהילה מומרים לבניינים חסכניים במים ומוקמות קבוצות של נוער- נאמני מים הנפגשות במסגרת סמינרים שונים ליצור מסע לקידום החסכון במים. הקהילות הממוקמות סביב נחל קדרון הסובל מהזנחה וזיהום משתפות פעולה במאמץ לקדם את שיקום הנחל המשותף.
הסיור שנערך על ידי גדעון סולימני- ארכיאולוג מעמותת “עמק שווה” (עבד כ-20 שנה בראשות העתיקות) ואשר רוב הכתוב במאמר זה נסמך על המידע שהועבר בו, בא להציג בפני הצוות של ידידי כדור הארץ- המזרח התיכון את המצב בשכונת סילוואן, שכונה גדולה במזרח ירושלים, כדי להכיר מקרוב יותר קווי מתאר של מציאות החיים באזור מזרח ירושלים בו נכנס הארגון לאחרונה לפעילות. הסיור הציג בפנינו תמונה קשה המעלה שאלות רבות על מציאות חייהם של תושבי שכונת סילוואן ועל הקשרים בין עמותת “אלע”ד” ובין גופים ממשלתיים, כמו רשות העתיקות המשתפת עימה פעולה במקום זה באופן צמוד. מהסיור עולה מציאות מקומית של העדר הפרדת סמכויות ברורה בין גופי מדינה רשמיים לבין עמותה פוליטית המקדמת חזון פוליטי מסוים. כמו כן ניכר מהסיור כי פעילות העמותה באזור יוצרת מתח וחיכוך ומקשה באופנים שונים על חיי תושבי המקום.
בסיור תואר האופן שבו ההיסטוריה המוצגת במקום הינה חד-צדדית (יהודית ולא כל-כך אחרת) והועלו שאלות לגבי אופי אתרי הארכיאולוגיה במקום והאם הם אכן משרתים בעיקר את טובת המחקר והמדע או שמא הם נושאים באופי פוליטי הנועד לחזק את האחיזה היהודית במקום על פני אחיזת תושבי המקום הערביים ואולי אף מכשיר את הקרקע לתפיסת שטחים[1]. נראה כי התופעה שבה עמותה פוליטית מחזיקה באתר עתיקות ומנהלת את החפירות במקום הינה תופעה ייחודית למקום, ולפי עדות אנשי מרכז ההסברה שבשכונת סילוואן הינה חסרת אח ורע. שאלה נוספת הינה מדוע החפירות הארכיאולוגיות במקום נעשות מאחורי מסך אטום ולמה אין משותפים תושבי המקום במהלך החפירות כמושא לשיתוף פעולה על פני הפיכת הפעילות הארכיאולוגית למניע למתח ועימות.
חפירות-ארכיאולוגיות-מאחורי-גדר-אטומה-שכונת-סילוואן
חפירות המתנהלות מאחורי גדרות אטומים, חלון זה לאתר ממוקם ב”חניון גבעתי” מול הכניסה לעיר-דוד, שטחי החניון הופקעו משטחי ציבור. (צילום: יובל זיו, ידידי כדור הארץ- המזרח התיכון)
הסיור בא לסיומו במרכז הצנוע אותו מחזיקים תושבי השכונה ובהם מחמוד קרעין ואחמד קרעין. השניים שטחו בפנינו את טענות ונקודת המבט של תושבי המקום והציגו בפנינו תמונה קודרת של היעדר מקומות חינוך לילדי השכונה, העדר תשתיות בריאות כטיפת חלב, הטלת שררה בתושבי המקום מצד אנשי הביטחון של עיר דוד[2] ושל תושבי המקום היהודיים, אטימות מצדם של שוטרי מדינת ישראל ורשויותיה עת התושבים באים להגיש עתירות ולתבוע זכויות שונות[3], תלונות על אי-מתן אישורי בניה מצד אחד ואיום בהריסת בתים מצד שני ותלונות על חפירת המנהרה הארכיאולוגית שאף היא, לפי עדותם, מסכנת ומפריעה לחייהם במקום (בין השאר הם סיפרו על כיתה שקרסה במקום ועל בור שנפער בכביש)[4]. מספיק המבט וההליכה במקום כדי להמחיש את ההזנחה השוררת במקום, היעדר תשתיות בסיסיות כמו מדרכות, זבל בכמויות עצומות ורושם כללי של הזנחה ומצוקה מרחק של מטרים ספורים מלב ירושלים העתיקה.
הכתוב כאן לא בא על מנת לקבוע אשמים בכל הנוגע לאלימות הניטשת במקום מעת לעת בין התושבים לכוחות משטרה ולמאבטחי המתנחלים במקום, לשם כך אין לי די נתונים, הכתוב בא כדי ללמד על מורכבות מציאות החיים במקום ולהעלות שאלות בסיסיות על הקשרים בין המדינה לעמותת הימין “אלע”ד” ועל מה שמצטייר כשימוש בארכיאולוגיה ככלי שרת פוליטי. יש לציין כי הסיור לא כלל התייחסות של רשות העתיקות או עמותת “אלע”ד” לנושא.
זבל-והזנחה-במורדות-סילוואן
זבל והזנחה במורדות הוואדי, התמונה צולמה מעיר-דוד לכיוון הר הזיתים. (צילום: יובל זיו, ידידי כדור הארץ- המזרח התיכון)
סיכומה של החוויה האישית שלי הוא ברושם קשה ועצוב של התעלמות, הפלייה ודיכוי, ומעבר לכל אלה היעדר שיתוף והכרה בתושבי המקום כאזרחים שווי זכויות. אינני מכיר את הסיפור מצידו האחר ועל כן אינני שופט או מנסה להאשים באופן חד משמעי, אני כן מתרשם שהשאלות שעלו בסיור הן מהותיות ודורשות הסתכלות כנה ומבט בוחן של החברה הישראלית ושל מוסדות המדינה על הנעשה תחת דגלה וסמליה באזור וכלפי תושבים שהיא החליטה לספח את אזור מגוריהם ולהגדירם כתושבי קבע.
יובל זיו
הכותב הינו מתמחה של ידידי כדור הארץ- המזרח התיכון בתל אביב, סטודנט לתואר שני בניהול משאבי טבע באוניברסיטת הומבולדט, ברלין, גרמניה.
[1] לפי עמותת עמק שווה שטחים שהיו בעבר ציבוריים הועברו לידי עמותת “אלע”ד” מגורמי מדינה שונים כמו קק”ל, משרד השיכון והעירייה.
[2] המתוקצבים מכספים ציבוריים דרך משרד השיכון בסדר גודל של 54 מיליון ₪ לשנה- על סמך מידע מעמותת עמק שווה.
[3] עוד מידע על מציאות החיים בסילוואן ובשכונות אחרות במזרח ירושלים ניתן ללמוד מדו”חות האגודה לזכויות האזרח, וביניהם הדו”ח “מרחב לא מוגן…”: http://www.acri.org.il/he/?page_id=44.
[4] כתבה מפורטת על המנהרה: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1225323.html.
אתר “עיר דוד”: http://www.cityofdavid.org.il/about.asp.