קהילות שכנות ואגנים

Watershed map

לפני 15 שנה, פרויקט מים ושכנותה טובה התקשה לזהות 11 קהילות שיסכימו לעבוד יחדיו. לאחר פחות מעשור, הפרויקט התרחב ל-28 קהילות מתוכן 14 קהילות החולקות את אגן נהר הירדן/ים המלח ו-14 קהילות חולקות את אקוויפר ההר והחוף.

היום, הפרויקט התרחב ומתבסס על גישה אגנית וכולל ערים ואוכלוסיות גדולות. אנחנו פועלים עכשיו ב-11 אגנים חוצי גבולות: 6 ישראלים-פלסטינים, 2 ישראלים ירדנים ו-3 ירדנים פלסטינים.

 להלן הקהילות והפרויקטים בהם אקופיס מתמקד.

[לפרסומים הקשורים לפרויקט זה לחץ כאן]

נהר הירדן הדרומי/אגן ים המלח:

הערכים הסביבתיים והאקולוגים של האגן הדרדרו בצורה דרסטית בשישים השנים האחרונות. זרמים גדולים של ביוב לא מטופל ומים מלוחים הוזרמו ישר לתוך האגן וחלקים נרחבים של האגן אינם נגישים לתושבים המקומיים. מאז שנות ה-50 המים מהנהר הוסטו באופן נרחב על ידי ישראל,סוריה וירדן לשימוש ביתי ופיתוח החקלאות. לאור התחרות עבור משאבי המים הדלים, קונפליקט ופרטיקות פיתוח שאינן ברות קיימא עמק הירדן הוא אזור עני.

כחלק ממאמצי אקופיס לקדם את שיקום נהר הירדן ופיתוח העמק הסובב אותו, אקופיס שיתפה פעולה עם מכון המים הבינלאומי של שטוקהולם (SIWI) וקרן הטבע העולמית (GNF) כדי לכתוב תוכנית אב לפיתוח בר קיימא של עמק הירדן. תוכנית האב יצאה לאור ביוני 2015 לאחר שלוש שנים של מחקר ישראלי-פלסטיני-ירדני במימון האיחוד האירופי, בהובלת חברת היעוץ ההנדסי Haskoning DHV.  התוכנית מכילה תוכניות לאומיות לצדדים הפלסטינים והירדנים של העמק ומשלבת תוכנית בעבודה של ממשלת ישראל. כך נוצרת תוכנית הפיתוח האזורית הראשונה לעמק. תוכנית האב פותחה סביב 7 מטרות אסטרטגיות: שליטה בזיהום, ניהול מים בר קיימא ושיקום נהר,חקלאות ברת קיימא, ממשול באגן נהר הירדן, שיקום אקולוגי, תיירות ברת קיימא ופיתוח המורשת התרבותית, פיתוח אורבני ותשתיות. מטרות אלה שואפות לקדם שלום, שגשוג ובטחון בעמק הירדן והאזורים הסמוכים.

אקופיס עובדת כיום על חתימת הסכם הבנות בין הממשלות של ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית ליצירת קרן נאמנות לקידום פרויקטים מוסכמים שימחישו את התועלות בקידום תוכנית האב לעמק.

צפון עמק הירדן:

בנוסף להיות להרס נהר הירדן כתוצאה מהסטה של מים וזיהום, יובליו נפגעו גם הם. סכרים הוקמו במזרח הירמוך, ואדי אל ערב והזיגלב והזרמים פחתו בנחל חרוד עקב היצור בבריכות הדגים. מחקר קודם בנערך על ידי אקופיס זיהה אובדן של מגוון ביולוגי של עד 50% בנחלים אלה.

אקופיס שואף לשקם בתי גידול, לחזק את חיבורם דרך זיהוי של מסדרונות אקולוגים ולקדם שיתוף ידע בין קהילות מקומיות למען שיקום נהר הירדן העליון ובמיוחד אזור ואדי זיגלב. יוזמה זאת מתבססת על המלצות תוכנית האב הלא ממשלתית לפיתוח בר קיימא לעמק הירדן 2015 למספר יוזמות לשיקום נהר הירדן.

תיירות אקולוגית, כפי שזוהה בתוכנית האב, היא תחום לא מפותח דיו בעמק ובעלת פוטניציאל לחזק את כלכלת האזור החלשה ולפתח את האזור באופן בר קיימא. אקופיס שואף להמשיך ולקדם את מסלול אג'לון גלבוע שימשוך תיירים מהאזור והעולם לחוות חוויה בין-תרבותית, אותנטית חוצת גבולות.

יוזמה זאת מתבססת על תוכנית האב הלא ממשלתית לעמק הירדן שנתמכה על ידי האיחוד האירופי ויוזמת הכלכלה הירוקה שנתמכה על ידי USAID וכן לחזק את ההשקעות של אקופיס במשך עשור בפיתוח של הפארק האקולוגי שרהאביל בין חסנה בירדן. היוזמה נבנתה על בסיס לוחות הזמנים שפותחו ביוזמת הכלכלה הירוקה של הארגון, אשר יצרה קשרים בין עסקים מקומיים, מדריכי תיירים ומפעילי סיורים במטקה לקדם תיירות אקולוגית באזור האקולוגי המשותף.

דיר עלא:

בדיר עלא אין תשתית מתאימה לאיסוף ופינוי פסולת מוצקה. המטמנה בדיר עלא ממוקמת רק קילומטר אחר ממזרח לנהר הירדן. למטמנה חסר חשמל, אספקת מים, מתקני שירות, כניסה, מפקדה, דרך שירות, גדר מערכת וציוד מיוחד. הפסולת מפוזרת, אינה מכוסה ונשרפת באויר הפתוח. אין שליטה על יציבות הפסולת, שכבותיה או מיקומה, וללא שכבת בטנה היא נותרת ללא ניהול ומשוחררת לסביבתה הקרובה, חודרת למי תהום ועושה את דרכה אל נהר הירדן.

אקופיס עובדת לשפר את הרגלי ניהול הפסולת באזור דיר עלא, לשפר את הסניטציה ולהגן על הסביבה. יוזמה זאת תעזור למנף מימון לבניית מטמנה מודרנית וסניטרית ולשפר את השירותים שיסופקו על ידי העירייה. בנוסף, אקופיס תחפש שותפים עסקיים שישקיעו במחזור פסולת בדיר עלא ויעודדו הפרדת פסולת מוצקה, ימצאו שיטות יותר בטוחות ויעילות של שינוע פסולת ויקדמו מודעות קהילתית וחינוך על ניהול פסולת בר קיימא.

מחנה הפליטים מדבה, זרה מאין:

רשת המים של מחנה הפליטים מדבה לגמרי לא מתפקדת לאור החלדה של צינורות הברזל, שתוצאתה היא אובדן מים של 60%. רוב התושבים של המחנה לא מקבלים מים אפילו ביום אחד בשבוע שבו הרשויות שואבות מים. התושבים מסתמכים על מיכלי מים לסיפוק צרכיהם. זהו נטל כלכלי כבד. בנוסף, למחנה אין רשת ביוב, הביוב מושלך לבורות ספיגה שמהויים סכנה בריאותית קשה ומקור לזיהום מי תהום ומי מעיינות.

אקופיס עובד על קבלת מימון לבניית רשת מים וביוב חדשה עבור מחנה הפליטים מדבה.

סאלט:

שכונת אל מגריב מוקפת בארבעה נחלים עם ערך טבעי גבוה ופוטנציאל לתיירות; ואדי אבו אל ראדה, ואדי אבו דייה, ואדי אבו זאמה וואדי האדי. בור ספיגה לטיפול בשפכים היה מספק בעבר אבל כיום אינו עונה על הצרכים באזור. מי הביוב זורמים כיום ברחובות, חודרים למי תהום ובשל הגובה הרב והמדרונות התלולים לעבר עמק הירדן ומהמים ואדיות ומעיינות. מצב הסניטציה מהווה סכנה בריאותית לתושבים והוא מקור לזיהום בואדיות במורד עמק הירדן.

אקופיס תומך במאמצי העירייה המקומית ורשות המים לפתור את בעיות הסניטציה של שכונת אל מאגריב, לשפר את ניהול המים ותנאי המחייה של התושבים ולהקטין את החששות ממחלות ולקדם תיירות בחיק הטבע באזור.

עוג'ה:

לעוג'ה אין מערכת ביוב. התושבים משתמשים בבורות ספיגה למי הביוב המהווים סכנה לבריאות הציבור וגורמים לזיהום מי תהום.

אקופיס מקדמת  שימוש חוזר במי קולחין לחקלאות דרך בניית מערכת איסוף שפכים ומט"ש (בעדיפות לשילובו עם שימוש חוזר במי הקולחין של אל-בירה).

יריחו:

גשמי החורף יכולים לעיתים קרובות להוביל להצפות של שכונות ביריחו. שכונות קדיוי ואל-קסאב רגישות במיוחד להצפות בגלל שהתעלות שנבנו בעבר להגן על השכונות לא עמדו בעומס. מצב זה גרם להרס בתים ולפינוי תושבים. במצב של תפקוד ראוי של מערכת התעלות מי השטפונות יובלו למאגרים ולשימוש בחקלאות. עיריית יריחו כללה את הצורך בתיקון של תעלת אל קסאב כחלק מתוכנית האב ליריחו לשנת 2020 שהוכנה על ידי צוות של מומחים איטלקיים.

אקופיס שואף לשקם את התעלה במטרה להגן על חייהם ורכושם של תושבי השכונות ביריחו ולהגביר את יכולתם לאחסו מי שטפונות לשימוש בחקלאות.

ואדי נאר/עמק קדרון:

באופן טרגי, ואדי נאר/עמק קדרון משמש כתעלת הביוב לחלק הדרום מזרחי של ירושלים והחלק המזרחי של בית לחם ובית סאחור. זה כולל את הביוב שמתנקז לאזור בכח המשיכה, וכן חלק מהביוב שמתנקז באופן טבעי לאגן אוג/מוכלק הממוקם צפון-מזרח לירושלים ומועבר לאגן דרך מאסף. בנוסף, עובדיה, אבו דיס ואל עזריה וקהילות פלסטיניות קטנות אחרות גם מזרימות את הביוב שלהן לאגן. כמות הביוב שמשוחררת היא 15 מיליון קוב לשנה.

בנוסף לעליות הבריאותיות, סביבתיות וכלכליות שקשורות לניהול הלקוי של האגן, בהרבה ערים פלסטיניות וכפרים באגן עדיין יש שימוש בבורות ספיגה הגורמים לזרימת הביוב ברחובות ומהווים סכנה לבריאות תושבי האזור.

אקופיס מקדם פתרון בר קיימא של הסיטואציה הנוכחית בעמק הכולל בנייה של מתקן טיפול בשפכים ורשתות הסניטציה הנדרשות בערים ובכפרים הפלסטינים באגן ושימוש חוזר של הביוב באגן לחקלאות.

דרום ים המלח:

אזור דרום גור מסתמך על חקלאות על מנת לענות על הצרכים הכלכליים שלו. החקלאים משתמשים לרטוב בדשן מרפתות ולולים באזור. נראה כי דשן מסכן את בריאות אוכלוסיית האזור. שימוש בדשן לא מעובד מושך לאזור זבובים שעלולים לשאת מחלות כמו טיפוס ושלשול. לפי מחלקת התברואה של דרום גור, בין החודשים אוגוסט ונובמבר יש 250-300 דווחים על מחלות אלה. בנוסף, הרקבות הדשן מוביל להדבקת המחלות בצמחים כמו פטריות. בעיית הזבובים פוגעת גם בצד הישראלי.

אקופיס יזמה חוות מודל בגור במטרה להגיע לקהל רחב של חקלאים ולטפל במגוון סוגיות מקומיות. אקופיס שואף לשפר את פרודוקטיביות החקלאות בדרום גור ולצמצם את שיטות החקלאות המסוכנות המשפיעות באופן שלילי על קהילות בירדן ובישראל.

קישון/מוקטה:

העיר ג'נין מחוברת למט"ש המשותק בגלל הפסקות חשמל וצורך בשדרוג. האזור של מרג' בין אמר לא מחובר למט"ש כלל. כתוצאה מכך, מי קולחין באיכות ירודה, ביוב עירוני ושפכים חקלאיים מזהמים את הנחל ואת מי התהום. בצד הישראלי, ליד מפרץ חיפה, אזור מורד הזרם מזיהום תעשייתי מישראל אשר מנוקה ומשוקם על ידי הרשויות בישראל בעלות של 220 מיליון ש"ח.

אקופיס מקדמת את השדרוג והתפעול הראוי של מט"ש ג'נין עבור אזור מרג' בין אמר ושימוש במט"ש רם און במטרה למנוע את המשך זיהום נחל קישון-מוקטה וכן שימוש בקולחין הפלסטיני, כולל אלה שיטופלו ברם און, בחקלאות.

אקופיס תומך בשיתוף פעולה כמציאת פתרונות סניטריים בין מועצה אזורית גלבוע, עיריית ג'נין וכפרי מרג' בין אמר ומקדם חתימה על הסכם הבנות בין נציגי עיריות להעברת מי קולחין באיכות גבוהה ממט"ש רם און לחוות פסלטיניות. מהלך זה ידרוש מעורבות של רשות המים הישראלית והפלסטינית. אנו עובדים באקופיס על זיהוי צרכי השדרוג של מט"ש ג'נין באמצעות מחקר ופגישות עם בעלי עניין ומומחים על מנת לגייס את התקציבים וההתרים לשדרוג והתחלת העבודה וכן לקדם שיתוף ידע בין חקלאים ישראלים ופלסטינים ביחס לשימוש בהשקייה בקולחין, בחינה של אפיקים חדשים לשיתוף פעולה (כדוגמת חוות המודל) והרחבת השימוש בשיטות חקלאות ברות קיימא באגן.

ואדי אבו נאר/נחל חדרה:

קוי איסוף הביוב העיקריים של באקה אל שרקייה, בארטה וחבלה חוברו למט"ש בישראל. שלב זה בפרויקט הושלם על ידי סוכנות הפיתוח של האו"ם (UNDP), בתמיכה של ממשלת יפן (JICA). השלב השני של הפרויקט, שיחבר את קהילת נזלת לרשת יבוצע עם הוא על ידי UNDP בתמיכת הממשלה ההולנדית. למרות זאת, משקי הבית בצד הפלסטיני טרם חוברו לקו הראשי וביוב לא מטופל ממשיך לזרום בנחל עקב אי הסכמה לגבי המחיר לטיפול בשפכים חוצי גבולות. הסכם הבנות לגבי המחיר לטיפול בשפכים בין רשויות המים הישראלית והפלסטינית נמצא במשא ומתן קרוב לשנתיים. ללא הסכם זה הביוב ימשיך לזרום בנחל, לזהם מי תהום ולהוות מטרד לאוכלוסיה המקומית.

ביולי 2007, במסגרת פרויקט מים ושכנות טובה, ראשי הערים של באקה אל שרקיה ובקה אל גרבייה חתמו על הסכם הבנות לשיתוף פעולה בנושאי מים חוצי גבולות. בעקבות הסכם זה בוצעו השקעות משמעותיות במטרה לקדם שיתוף פעולה סביבתי מקומי.

ועדת המים המשותפת הישראלית-פלסטינית אשרה את הרעיון של אקופיס לטפל בביוב של באקה אל שרקייה במט"ש שהוקם בבאקה אל גרביה. בתמיכה של ממשלת יפן בנתה רשות המים הפלסטינית מערכת איסוף לביוב באקה אל שרקייה והקהילות השכנות. החיבור של משקי הבית למערכת עדיין לא התרחש עקב כשלון לחתום על הסכם הבנות לגבי המחיר של טיפול בביוב חוצה גבולות.

הצעד הבא של אקופיס הוא השלמת הצעד הבא של פרויקט חיבור הביוב על ידי חתימה על הסכם הבנות בין רשויות המים של ישראל והרשות הפלסטינית, לקדם בניית מערכת ביוב לכפרי נזלאת ולחברם למערכת של באקה אל שרקייה ומערכת תמחור הוגנת שתתחשב בקיימות ועלות.

נחל אלכסנדר-זומר:

בואדי זומר יש מספר מזהמים ממקורות שונים- חיתוך אבן ובתי בד. מזהם עיקרי הוא העקר. האזור בין שכם לטול כרם מאופיין בתעשיית בתי בד אינטנסיבית המשליכים את העקר הישר לואדי וגורם להרס של החיים במים.

אקופיס רוצה להפחית את הכמות של העקר המושלכת והמגיעה לואדי על ידי ישום של טיפול ועקר וקידום של טכנולוגיות מתקדמות בבתי הבד או  במתקני טיפול בשפכים.

הפרויקט יתמקד בשני מסלולים:

  1. מחקר-אקופיס יקדם מחקר בתחום וימשיך לעמוד על קשר עם בעלי עניין וחוקרים מהאזור והעולם, במטרה לבחון פתרונות אפשריים למצב ולקדם את ישומם.
  2. קידום אלטרנטיבות בעלות פוטנציאל לטיפול בעקר: מט"ש שכם יוזם פרויקט לאיסוף פסולת הזיתים מ-8 בתי בד באזור וליצר ממנה ביוגז ולהשליך את הבוצה באתר המיועד לכך. אם פיילוט זה יצליח, ניתן יהיה להרחיבו לטפל בכל העקר, בישראל וברשות הפלסטינית.

נחל ירקון-קאנה:

העיר סלפית מחוברת למערכת ביוב ציבורית משנת 2000, אך מערכת זאת מכסה רק 10% מהאוכלוסיה הכוללת באזור סלפית. יתר יחידות הדיור משתמשים בבורות ספיגה לא הגיינים הפוגעים בסביבה (רשות המים הפלסטינית, 2014) המזהמים את האדמה ואת מי התהום שבהם משתמשים התושבים לצרכים ביתיים ולחקלאות. מחסור במים באזור סלפית היה חמור במיוחד בעונות הקיץ האחרונות לאור סיבות פוליטיות וטכניות. רשות המים ציינה בדו"ח מ-2012 מחסור של כמיליון קוב מים.

אקופיס תומכת בהחלטת הKFW לבנות מט"ש בסלפית ומעודדת תוכנית של שימוש חוזר בקולחין. בהתבסס על האסטרטגיה הלאומית של רשות המים הפלסטינית (2014) הכמות הכוללת של הביוב של סלפית היא 1.75 מיליון קוב לשנה. עם זאת, סקטור החקלאות בסלפית צורך רק 0.7 מיליון קוב בשנה ל-5,000 דונם של שדות ירקות ופירות בעוד 80,000 דונם תלוים במי גשמים. לכן, ניתן להשתמש במי הקולחין כמקור חשוב להשקיית פירות וירקות ובכך לתמוך בחקלאות המקומית.

נחל שורק-שרר:

למרות ש-95%  מהאזור הוא שטח פתוח הכולל יערות, חורשות, מטעים וכו' השרדותו של נוף זה נמצא תחת איום של פיתוח תשתיות עירוניות, חקלאות נרחבת והלחץ של תיירות גדלה. חוסר בנגישות ושיקום מפוזר ולא מקצועי מוסיף לנזק. האזור הראשח הנמצא תחת סכנה הוא מעין כרם לואדי פוקין ורפאים/ואדי אל וארד מעין חניה לעין קובי.

היוזמה של אקופיס באגן זה היא פיתוח תיירות אקולוגית ושימור חוצי גבולות של הנוף התרבותי, בהתבסס על מדיניות משותפת, ניהול משותף ונגישות למבקרים ישראלים ופלסטינים ובכך לקדם יציבות כלכלית, בניית יכולות והעצמה של גברים ונשים מקהילות מקומיות משני הצדדים.

כפרי בית לחם:

במערב בית לחם ממוקמים חמישה כפרים בתיר, חוסן, נהלין, ואדי פוקין ואל ואלג'ה.  שניים מכפרים אלה סובלים ממערכת מים לא מתפקדת וכל החמישה סובלים ממחסור בשירותי סניטציה כולל מערכת איסוף וטיפול בביוב. שימוש בבורות ספיגה גרם לזיהום במעיינות בכפרים. הבדיקות השגרתיות של משרד הבריאות הפלסטיני העלו שהמעיינות מזוהמים והמים שלהם לא מתאימים לשימוש ביתי כתוצאה מערבוב המים בביוב הדולף מבורות הספיגה למי התהום של האגן.

אקופיס שואף לשיפור אספקת המים לבתיר ואל ואלג'ה ובנייה של רשת סניטציה לכפרים בתיר, נהלין, חוסן, ואדי פוקין ואל ואלג'ה, ובכך להגן על מקורות המים מזיהום וקונפליקטים על גישה לאספקת מים.

חברון:

נחל חברון היה בעבר נחל איתן. מאז שנות ה-90, החלו להגיע מי ביוב לא מטופלים מהעיר חברון, מההתנחלות קריית ארבע והכפרים הפלסטינים באזור. מי ביוב הזורמים בנחל חברון מגיעים משימוש ביתי (94%) ותעשייתי (6%) ממחצבות, תעשיית מתכות, פסולת זיתים ותעשיית עיבוד עורות. כמעט 200 מתקנים תעשייתים משליכים את מי הביוב לנחל חברון. הזיהום פוגע באופן חמור על המים העיליים ומי התהום, הסביבה והבריאות של תושבי האזור הפלסטינים והישראלים.

אקופיס תומך במאמצי הבנק העולמי לקדם את בניית המט"ש בחברון, במאמצי סוכנות הפיתוח הצרפתית לטפל באופן ראשוני בפסולת תעשייתית ובמציאת תורם לקידום שימוש חוזר במי הקולחין. אנו שואפים למשוך מימון לפיתוח אסטרטגיית שימוש חוזר במקביל לבניית המט"ש ולתמוך במאמצי הגורמים הבינלאומיים לסקור ולהשקיע בפתרונות הנדרשים לטיפול מקדים.

רצועת עזה:

ברצועת עזה אין את תשתיות הסניטציה הדרושות, שכן המט"שים הקיימים באזור מספיקים רק לקבע מהביוב שמייצרת הרצועה בשנה. בנוסף, המפעלים הקיימים סובלים ממחסור בחשמל שמונע מהם מלטפל במי הביוב. לכן בערך 90,000 קוב של ביוב לא מטופל או מטופל באופן חלקי זורמים לים התיכון ולאקוויפר החוף- מקור המים השפירים העיקרי של עזה. בנוסף, מי הביוב מזהמים את חופי ישראל ועלולים לסכן את מתקן ההתפלה באשקלון המספק 20% ממי השתייה של ישראל.

אנו באקופיס עובדים על קידום פתרונות סנטציה, כולל אספקת אנרגיה כדי לטפל בביוב של 1.8 מיליון אנשים החיים ברצועת עזה על מנת למנוע את החמרת המשבר ההומניטרי ברצועה והאזור ולהגן על בריאות הציבור משני צידי הגבול. אנו תומכים בכל המאמצים הבינלאומיים לבנות מט"ש בעזה ובניהול מעקב וקידום באספקת החשמל הנדרש לתפעולו.