מים ותהליך השלום

מתחילת תהליך השלום באוסלו ב-1993, כל הניסיונות לתהליך שלום התבססו על האמונה שפתרון מקיף לשלוש הסוגיות הכי מתוחות- ירושלים, גבולות ופליטים- הוא אפשרי

[לפרסומים הקשורים לפרויקט זה לחץ כאן]

time clock water cant wait

מבוא:

במהלך ה-20 שנה האחרונות, שיחות השלום הישראלי-פלסטיני התבססו על ההנחה בשני הצדדים שפתרון כולל לכל הסוגיות המרכזיות בקונפליקט יכול וחייב להמצא על מנת להגיע לשלב הסופי של הסכם שלום. מתוקף גישה זאת, הקצאה הוגנת וניהול יעיל של המים המשותפים לישראלים ולפסטינים הוחזקו כבנות ערובה לכשלון להסכים על סוגיות אחרות.

לאט נבנה הקונצנזוס שגישת הכל או כלום הפכה לחלק מהבעיה, ושהתקדמות בסוגיות ספציפיות שניתנות לפתרון, כמו מים, יכולות לעזור בבניה מחודשת של אמון ציבורי וששלום וסיום העוינות הוא אפשרי.

מים- עלות פוליטית נמוכה/רווח פוליטי גבוה:

בעוד הפתרון לסוגיות מים לא יביא לבדו לפתרון מקיף, כל הסכם סופי לא יהיה שלם ללא חלוקה הוגנת ויעילה של משאבי המים המתוקים באזור. בנוסף, עקב התפקיד המהותי של מים וסניטציה בפיתוח כלכלי וחברתי, הקיימות של כל הסכם כזה תפגע ללא מנגנון משותף לחלוקה הוגנת וניהול יעיל של משאבי מים.

ההובלה הישראלית בהתפלה וטיפול/שימוש חוזר במי שופכים יכולה לשנות את המצב לא רק בהקשר של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני אבל את של האזור כולו. כיום ישראל מפיקה כמות עודפת של מים כך שאף סקטור במדינה לא יפסיד אם ישראל תתחלק במים הטבעיים בצורה יותר הוגנת עם הפלסטינים ותמשיך למכור מים מותפלים לירדנים. הגעה להסכם חדש לגבי חלוקת המים הטבעיים בין ישראלים תהיה אם כך בעלת עלות פוליטית נמוכה לישראל. חקלאים ישראלים, שבעבר סבלו מניתוק הקצאות המים שנתנו להם ולכן היו מתנגדים בעבר לצעד זה לא יתנגדו לו כיום.

מעבר לכך, הממשלה הישראלית והציבור מתגאים בהיותם מנהיגים בתחום המים ורואים באופן גובר את החשיבות של הסחר במים כסוגיה אסטרטגית, בטחונית וכנוגעת ביציבות.

שר המים הישראלי, יובל שטייניץ, התבטא לאחרונה לגבי מדיניות מים חדשה כלפי הפלסטינים, "עלינו לספק אותה כמות מים לאדם לפלסטינים וישראלים. מים הם מים, לא משנה מהו המצב הפוליטי (…) לא משנה מהו המצב הפוליטי עלינו לפתור את בעיית המים ועלינו להתכונן כבר היום לספק די מים לכולם. [1]

השגריר לארס פבורג-אנדרסן, ראש המשלחת של האיחוד האירופי לישראל, ציין לאחרונה, "קדמנו זמן רב מדי פתרון ישראלי-פלסטיני שהוא הכל או כלום, (…) עלינו לבחון את גישתנו לתהליך השלום, בצורה שתאפשר לנו לטפל בסוגיות של מים ומספר סוגיות נוספות (…) מה שאנו צריכים לעשות זה לבנות את האמון הבסיסי בשטח באמצעות גישה של צעדים קטנים".[2]

הממשלה הפלסטינית, מצד שני, צריכה להיות גם היא נלהבת לצליח לשפר את חייה של האוכלוסיה הפלסטינית. מים נוספים בכל בית פלסטיני ישפר באופן דרמטי את החיים של כל פלסטיני ויתן דחיפה משמעותית לכלכלה הפלסטינית.

לאור זאת, יש הגיון פוליטי,חברתי וכלכלי רב בהתקדמות ראשית כל בסוגיות מים בתהליך הפוליטי הישראלי פלסטיני. צעד כזה יכול לקבל ביקורת כהסכמה בשתיקה לסטטוס קוו הפליטי הנוכחי. אך אם יעוצב בצורה נכונה בכוונה לבנייה מחודשת של אמון בין הצדדים, הפתרון הסופי הקל יחסית של סוגיה זאת יכול לסלול את הדרך להתמודדות עם סוגיות רחבות יותר.

 הזדמנויות אזוריות:

ההגיון שמאחורי התמקדות במים כסוגיה מובילה מתחזק כאשר מחשיבים את אי היציבות הנרחבת של האזור. בעוד פליטים סורים ממשיכים להגיע לירדן השכנה, מוצאים בה מקלט, קידום אפשרויות כלכליות הקשורות במים לפליטים ולאוכלוסייה הירדית המקומית הוא חשוב ביותר אם ברצוננו להמנע מאי יציבות אזורית נוספת.

קידום פרויקטים אזוריים הקשורים לסוגיות מים אזוריות עם ירדן כמו סחר מים ותוכנית האב לבקעת הירדן, מציגים הזדמנויות נוספות לא רק לבניית אמון ישראלי-פלסטיני, אלא לשילוב פיתוחים ישראלים בסקטור המים לעזור וליצב את המצב ברמה האזורית. על ידי קשירה של סוגיות מים ואנרגיה , הגז הטבעי הישראלי והפלסטיני והאנרגיה המתחדשת בירדן, אנו יכולים לקדם יציבות דרך רתימת משאבי אנרגיה ליצור מים נוספים וליצור קשר של תלות גומלין בריאה בין כל הצדדים.

____________

[1] 22 בנובמבר, 2016, קראון פלאזה-ים המלח, ירדן. הכנס השנתי של אקופיס "בטחון מים ופיתוח בר קיימא לעתידנו המשותף".

[2] 8 בדצמבר, המכון למחקרי בטחון לאומי, תל אביב. "האם מים יכולים להביא את התהליך הפוליטי לחוף מבטחים? אירוע שולחן עגול ישראלי ובינלאומי. סוגיות מים ממקור לקונפליקט לכלי לשיתוף פעולה ויציבות", אירוע שאורגן על ידי אקופיס בשיתוף המכון למחקרי בטחון לאומי וקרן קונרד אדנאואר ישראל.