תעלת הימים

ב-2002 בועידה העולמית לפיתוח בר קיימא ביוהנסבורג, דרום אפריקה, הממשלות של ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית קדמו את הרעיון של מוביל מים סוף לים המלח

[לפרסומים הקשורים לפרויקט זה לחץ כאן]

Water Canal between Basins of Dead Sea

פרויקט תעלת הימים:

במסגרת הפרויקט מתוכננת העברה של 2 מיליארד מלמ"ק מים מעקבה לים המלח יחד עם הקמת מתקן התפלה בקרבת ים המלח שיפיק 800 מיליון מלמ"ק מי שתייה בעיקר עבור שימוש ביתי בעמאן, בירת ירדן.

הוצע להזרים מעל מליארד מ"ק מים מלוחים, מה שיביא לא רק לייצוב הים אלא גם לעליית המפלס לגבהיו המקוריים.

 

מעורבות אקופיס:

עקב דאגה מהשפעות סביבתיות וסוציו-אקונומיות של פרויקט נרחב זה, אקופיס ביצע הערכה עצמאית של הפרויקט[1], שעזרה לארגון להביע את חששותיו בצורה מובנת ומיודעת מה שהפך למחקר של הבנק העולמי על הפרויקט.[2]

התפקיד המרכזי שביצע הארגון היה לעודד את הצדדים לערוך מחקר אלטרנטיבי לפרויקט [3] ובכך לחפש דרכים חלופיות להשגת יעדי הפרויקט: אספקת מים לעמאן וייצוב ים המלח.

המחקר האלטרנטיבי הדגיש למקבלי ההחלטות שיש אלטרנטיבות להשגת היעדים תוך סיכון סביבתי ועלויות נמוכות יותר.

———

[1]אקופיס, ניתוח של המחקר האחרון שהוזמן על ידי אקופיס/ FoEME על פרויקט תעלת הימים והרלוונטיות שלו למחקר שבוצע על ידי הבנק העולמי, מאי 2007.

[2] COYNE-ET BELLIER, TRACTEBEL ENGINEERING ו- KEMA, מחקר התכנות תוכנית תעלת הימים, טיוטת סיכום דו"ח, יולי 2012.

[3] אלן ג'., מלקאווי א., צור י, מחקר חלופות לפרויקט תעלת הימים, ספטמבר 2012.

הסכם חילופי המים:

בהתבוסס על תוצאות מחקרי האלטרנטיבות לפרויקט, המשיכו הדיונים עליו עד דצמבר 2013, כאשר הגיעו להסכם הבנות (MoU) לפילוט עבור תעלת הימים שנקרא בזמנו "שלב אחד" או "הסכם חילופי המים" שנחתם בוושינגטון על ידי שלושת הצדדים המעורבים. הפרויקט החדש הזה, ששונה בתכלית מהפרויקט הרחב, חוזה חילופי מים בין ירדן וישראל כך שירדן תתפיל בקרבת עקבה 80 מלמ"ק מי ים ותמכור מתוכם כל שנה 50 מלמ"ק לאילת ודרום ישראל; בתמורה, ישראל תמכור מדי שנה 50 מלמ"ק מים מהכנרת לצפון ירדן, ארביד ועמאן. בנוסף, כחלק מהסכם ההבנות ישראל הסכימה למכור 20-30 מלמ"ק שאינם קשורים להסכם הישראלי- ירדני לפלסטינים. ארגון אקופיס הביע תמיכה פומבית בשני ההסכמים.

הדאגה  של אקופיס נוגעת רק להצעת העברת 100 מלמ"ק מים מלוחים ממתקן ההתפלה בעקבה בירדן לים המלח דרך צינורות. במכרז שפורסם בשנת 2015, הערכת העלות עמדה על 400 מיליון דולר לצנרת בלבד. בשנת  2016 הוצג הפרויקט פעמיים לתורמים פוטנציאלים בכנסים בינלאומיים בעקבה ובים המלח.

ארגון אקופיס נותר מודאג בנוגע להשפעה השלילית האפשרית על הסביבה של עירוב מים מלוחים מים סוף לתערובת המינרלים היחודית של ים המלח.[1] במחקר שביצע הבנק העולמי נטען שהכמות המקסימלית של תמלחת שיכולים לזרום לים המלח ללא פגיעה בו עומדת על 400 מלמ"ק. בהתבסס על הערכה זו ירדן וישראל התחייבו לא להזרים מעל 300 מלמ"ק תמלחת. בעקבות חוסר הוודאות לגבי ההשלכות, כפי שהיה בפרויקט המקורי, גם במקרה הזה ארגון אקופיס קורא לבצע מחקרים לפתרונות חלופיים לתמלחת, כך שמקבלי ההחלטות והציבור יקבלו את כל המידע החיוני. נמצאו שלוש חלופות לטיפול בתמלחת; הזרמתה לבריכות אידוי במדבר, בקרבת עקבה, באזורים שאינם בסיכון לזהם מי תהום; הזרמת התמלחת לעומק בקרבת ים סוף או אופציה אחרת שתוצע על ידי הממשלות, במרחק 200 ק"מ צפונית לים סוף. עד כה לא בוצע מחקר לפתרון חלופי לתמלחת.

מתוקף נסיבות אלה, מחקר החלופות של הבנק העולמי במסגרת הפרויקט הרחב מסכם כי יש לשלב מספר אלטרנטיבות המשלבות שיקום חלקי של זרימת נהר הירדן הדרומי ושינוי בתעשיית המינרלים האזורית בכדי להציל את ים המלח.

———

[1]Gavrieli Itay, Lensky Nadav G., Dvorkin Yona, Lyakhovsky Vladimir, and Gertman Isac, A Multi-Component Chemistry-Based Model for the Dead Sea: Modifications to the 1D Princeton Oceanographic Model, Ministry of National Infrastructures Geological Survey of Israel, EcoPeace Middle East, USAID, Report GSI/24/2006